אמנות יהודית-
מסורת נושנה           

מאז היותינו לעם היו באומה חושבי מחשבות הבקיאים בכל מלאכת מחשבת, מלאי חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחושב בזהב ובכסף ובנחושת ובתכלת ובארגמן, בעלי רוח לעשות בכל מלאכה בחכמה בתבונה ובדעת. סמוך לצאת ישראל ממצרים לפני כ-3300 שנה החל בצלאל - האמן היהודי הראשון - בבניה אמנותית של המשכן וכליו. /שמות לה,ל /

כ-350 שנה אח"כ אנו מוצאים אמנים העוסקים ביצירה אמנותית של בית המקדש הראשון וכליו בפקודת שלמה המלך. /מלכים א, ו-ז/

במאה ה-1 לפני הספירה בנה הורדוס מחדש את בית המקדש השני ברוב פאר והדר. בניין זה היה מרהיב ביופיו ובמעשה האמן שבו עד שחז"ל אמרו עליו " מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו" /בבא בתרא ד, א/

 

אף אחרי חורבן המקדש לא פסה העשיה האמנותית. בתקופת התלמוד נהגו לפאר את בתי הכנסת ביצירות אמנות שכללו תבליטי אבן, פסיפסי רצפה וציורי קיר ותקרה. העדות המוקדמת ביותר לכך היא בית כנסת שנבנה במאה ה-3 לספירה בדורא-אירופוס שעל גדות נהר פרת ועל קירותיו מצויירים נושאים רבים מהתנ"ך והמדרשים. באותה תקופה החלו אף לעטר ולאייר כתבי קודש על פי אותה מגמה – להדר לפאר ולרומם כל דבר שבקדושה.